פסק-דין חלקי בתיק ת"א 11898-07-09

בשאלת האחריות

כללי

1.         התובע יליד 27.2.1973, נפגע ביום 17.9.08 בתאונת עבודה תוך כדי פריקת סחורה מסוג קרטונים גדולים המכילים נעליים (להלן: "הסחורה") ממכולה המחוברת לרכב משא, מ.ר- 81-809-77 (להלן: "המשאית") ועל השימוש בה פוליסה בת-תוקף שהוצאה על-ידי הנתבעת 3 (להלן: "התאונה").

2.         בכל המועדים הרלוונטיים לתובענה, הנתבע 1 הינו הבעלים של המשאית, ואילו הנתבע 2 הינו הנוהג בה ואשר החנה אותה, עובר לתאונה  ולצורך פריקת הסחורה מתוך המכולה, במחסנה של חברת נעלי גזית בע"מ במושב אודם (להלן: "המחסן"). וכן, הנתבעת 4 הינה מעסיקתו של התובע ומבוטחת בביטוח אחריות מעבידים, לפי פוליסה בת-תוקף, שהוצאה כדין על-ידי הנתבעת 5.

3.         לאחר התאונה, הובהל התובע לבית-חולים הלל יפה בחדרה (להלן: "בית-החולים"). הוא נבדק בחדר מיון. בבדיקה, אובחן שבר בראש הראדיוס של מפרק ימין. (להלן: "השבר"). קיבל טיפול שמרני ושוחרר לביתו עם המלצות למעקב רפואי אצל רופא מטפל, מנוחה ופיזיותרפיה. בהמשך, הוא קיבל סדרת טיפולים פיזיותרפיים.

4.         המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") הכיר בתאונה כתאונת עבודה. ועדה רפואית מטעם המל"ל קבעה לתובע דרגת נכות רפואית, זמנית ויציבה, כדלקמן:

* 50% מיום 17.12.2008 ועד ליום 31.12.2008.

* 30% מיום 1.1.2009 ועד ליום 28.2.2009.

* 20% מיום 1.3.2009 ועד ליום 30.4.2009.

* 5% מיום 1.5.2009 - יציבה ולאחר הפעלת תקנה 15 - 6.66%, לפי סעיף 35(1)(א) ו- (ב) (מותאם) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) (התוספת), תשט"ז - 1956.

טענות התובע

5.         התובע טוען, כי התאונה הינה "תאונת דרכים", כהגדרת מונח זה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

6.         וכן, התובע תיאר את התאונה, כדלקמן:

"ביום 17.9.08, במסגרת עבודתו כסבל, עסק התובע, על-פי הוראות ו/או הנחיות המעביד, בפירוק [צ"ל בפריקת] קרטונים מתוך מכולה המחוברת למשאית, והמהווה חלק בלתי נפרד ממנה, וזריקתם לרצפה. התובע היה בתוך המכולה. בשלב מסוים הבחין התובע בכך שאין עוד מקום על הרצפה, שעליו אפשר לשים את הקרטונים. בשל כך, החליט התובע לרדת מהמכולה אל הרצפה על מנת שיסדר את הקרטונים שעל הרצפה ולפנות מקום להמשך פריקת שאר הקרטונים מתוך המכולה, אל הרצפה. תוך כדי שהתובע יורד מהמכולה, נתקל בקרטון שנשאר בכניסה למכולה, איבד שיווי משקלו ונפל יחד עם הקרטון אל הרצפה."

(סעיף 10 לכתב התביעה).

7.         לחילופין ובמידה ובית-המשפט יקבע שהתאונה אינה תאונת דרכים, טוען התובע, כי התאונה נגרמה באשמתה של מעסיקתו - הנתבעת 4. הוא מבסס את תביעתו על שתי עוולות: הרשלנות, לפי סעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח - 1968 (להלן: "הפקודה") והפרת חובה חקוקה, לפי סעיף 63 לפקודה.

8.         לעניין העילה הנזיקית, טוען התובע, כי מעסיקתו, הנתבעת 4, התרשלה והפרה חובות חקוקות המוטלות עליה, במעשה או במחדל, בין השאר, כדלקמן:

א.        לא הנהיגה שיטת עבודה בטוחה ולא דאגה לקיומה.

ב.         לא נקטה אמצעי זהירות המתחייבים לפי נסיבות העניין ובכלל זה לא סיפקה לו סולם לצורך עלייתו למכולה וירידתו ממנה, והכל במטרה להרחיק כל סכנה אפשרית אשר ניתן לצפותה.